על יסים ונפלאות

חנוכה – חג האורים, הוא חג של ניסים.
נס פך השמן, וניצחון המעטים (המכבים) את הרבים (היוונים), הם סיפורים מעוררי השראה על אירועים יוצאי דופן, או במילות החג: ניסים.
אז תקופת החג הזה אולי מזמינה אותנו לתהות על עניין הניסים בחיינו, ועל מה בעצם עומד מאחורי הניסים?

סיפורי החנוכה, מייצגים ניסים של אמונה, במשמעות הבסיסית שלה:
בטחון מלא ודבקות ברעיון או באדם, שלא יאכזב, שניתן לסמוך עליו.
לשני הניסים נדרשה אמונה גדולה, בין שמדובר בניצחון בקרב של מעטים מול רבים, וגם במקרה של פך קטנטן שהכיל כמות שמן שהספיקה רק ליום אחד, שהיה בדיוק מה שנדרש כדי להאיר את המקדש למשך שמונת ימי חנוכת המזבח.

היה אפשר להתייאש בקלות ולדחות או לוותר על הדלקת קני המנורה, עד למציאת מקור תבערה משמעותי להדלקתם.
וכך גם במקרה של המכבים, שמספרם היה נמוך לאין שיעור מצבא היוונים וחימושם היה דל יותר.
סיפור המכבים מלמד על האמונה הגדולה שהייתה בליבם שניצחון הוא אפשרי, אמונה שליבתה את דבקותם במטרה, מסירותם, ונחישותם, בזכותה גברו על החששות, העובדות והרציונל.

הגיבורים מאחורי סיפורי החג הם אנשים שהבחירה שעשו בעת ההיא, לדבוק באמונה ובתקווה, הטביעה חותם ניצחי על עם ישראל.
והיום, אמנם כבר לא חייבים אבני צור ושמנים כדי להבעיר אש, אבל עדיין נדרשת פעולת הצתה של גפרור, מצת, או אפילו מתג בכיריים.

מישהו צריך להחליט באופן אקטיבי לחלוטין שהוא מדליק את האור, כדי לאפשר לו להביס את החושך.

אז אם נחזור להזדמנות שדיברנו עליה להתבוננות אישית נשאל את עצמנו, האם אנחנו נותנים בחיינו מקום לניסים?

כלומר, האם אנחנו מפעילים את מספיק חזק את האמונה (בעצמנו כמובן),
זונחים את החרדות, את ה"מה יגידו?", את הנתונים (שלא תמיד בעדנו),

את הספקות (שתמיד מפציעים), ומאפשרים לעצמנו לעשות "קפיצה של אמונה"?

יש שיאמרו שלפקוח את העיניים בבוקר ולקחת נשימה ראשונה זה בגדר נס.
אבל אולי גם להצליח להתמודד עם החולשות, הקולות הפנימיים, העכבות, ולעשות מעשה יכול להוביל אותנו להרבה מאוד "ניסים ונפלאות? נקודה למחשבה.