על (חוסר) וודאות
שמענו המון לאחרונה על חוסר וודאות, נכון? הסיבה ברורה, התקופה מציפה אותו יותר מתמיד אבל למעשה חיינו רצופים בו כל הזמן באופן קיומי ויומיומי , למשל כשאנחנו מתיישבים מאחורי ההגה, מחליטים להתחתן או להביא ילדים או אפילו כשאנחנו מזמינים משלוח ממסעדה.
לרוב, וודאות נתפסת כצורך שמעניק בטחון וחוסר וודאות כמציף חרדה וחוסר אונים. אבל לא תמיד אנחנו פוגשים בו בהקשרים שליליים ויש אפילו מקרים בהם הוא יכול לעורר או להעצים חוויות חיוביות, למשל כשעושים לנו הפתעה, כשמתקבלות חדשות טובות או במקרה של זכיה. הרבה הזדמנויות טובות יוצאות ממקומות בלתי צפויים. גם הצורך שלנו בוודאות אינו אחיד ומעניין לבחון באילו תחומים בחיינו אנו זקוקים לו, יותר ופחות.
מתי הוא מעורר חרדה? המחשבה המיידית היא במצבים בהם עשוי לקרות לנו משהו רע שאינו לגמרי בשליטתנו. במחשבה שניה – בכל פעם שבה אנחנו נוהגים, הפוטנציאל הזה מתקיים ולא מעורר קושי מיוחד. אז כנראה שהמתח עולה לאו דווקא לפי רמת הסיכון, אלא מושפע מאוד עד כמה הנסיבות חדשות ולא מוכרות. זו אולי הסיבה לכך שרבים חוששים יותר כשמטוס ממריא, לעומת נסיעה יומיומית ברכב.
אנחנו מגיבים לחוסר הוודאות בדרכים שונות כמו חיפוש מידע רב או הימנעות ממנו ואפשר לראות גם את העיסוק המוגבר בדאגות כתגובה כזו שמטרתה להגביר את תחושת השליטה. באיזשהו אופן הדאגות הן כאילו הדבר שאנחנו עושים בנושא. אמנם הן באמת יכולות למלא תפקיד כלשהו בהיערכות למצבים שונים אבל מטבען דאגות יכולות להכביד, להוסיף קושי ולהפוך לאובססיביות וכך להפחית את תחושת השליטה ולהגביר את חוסר האונים. אז כשהדאגות עולות אולי שווה לבחון איך כדאי להתייחס אליהן?
נכון, ישנה אפשרות שיקרה לנו משהו לא רצוי אבל אולי כרגע נוכל לענות לשאלת ה-"מה אם" שבראשנו בתשובה שזה בסדר לא לדעת וממילא לא ניתן לדעת עד הסוף וכל שנותר הוא להתמקד באזורי השליטה שלנו.
לבסוף, אם נבחר להישיר מבט ולקבל את חוסר הוודאות, נוכל בכל זאת לקצור כמה פירות. יכול מאוד להיות שדווקא ההתמודדות עם האתגר, תסייע לנו לפתח סתגלנות למצבים חדשים ולצמוח כבני אדם.