על בחירה והעדפה

בואו נדבר על ההחלטות שאנחנו מקבלים בכל רגע וכל דקה של היום, אלו שאנחנו מודעים לחופש לקבוע אותן ואלו שהתבססו על האוטומט שבנו. ההכרעות בהעדפות היומיומיות שלנו מגדירות הלכה למעשה את מי שאנחנו. עם הידיעה שיש לנו את החופש לבחור מגיעה גם האחריות הנלווית אליה והרבה פעמים גם אשמה כשהבחירה שעשינו לא הייתה ה"בריאה" עבורנו. בואו ניקח למשל את הבחירה לגבי סוג המזון שאנחנו צורכים. מעטים האנשים שלא ירצו לבחור "נכון" ולאמץ תזונה בריאה יותר. אבל ברגע האמת לפעמים העייפות, אורח החיים, סדר היום או כל סיבה אחרת עשויים לגרום לנו לבחור באפשרות הפחות בריאה.

כך גם לגבי הרצון שלנו לעסוק בפעילות גופנית, או להקדיש יותר זמן איכות לילדים, למשפחה או לחברים. השאיפה לאזן את המשקלים בין חיי העבודה והבית, להשקיע בתחביבים, להתנדב והרשימה מתארכת ומתארכת. ואם בסוף בכל צומת קטן אנחנו בוחרים אחרת מכפי שהיינו שואפים – אנחנו מוצאים את עצמנו חיים בפער מתסכל בין מי שהיינו רוצים להיות לבין מי שאנחנו בפועל. אז איך אם כן נוכל לסייע לעצמנו לצמצם את הפער? נראה שבמקרים רבים יש לנו נטייה לאמץ גישת "הכול או לא כלום". מינימום 3 אימונים בשבוע או כלום. דיאטה קפדנית או לא כלום וכולי. כבר במשנה אבות כתב בן עזאי: "מצווה גוררת מצווה ועברה גוררת עברה".

אולי אם נשחרר את המחשבה על הכוונה הכללית והיעד הסופי ונתרכז רק בבחירה הקטנה שלפנינו – נניח עוגייה או תפוח? ולא נטיל את הבחירה על מהלך היום שאולי לא כלל הרבה בחירות בריאות, אלא ננסה לקיים את "המצווה" הקטנה שלפנינו נעודד עוד "מצוות" כאלו בהמשך היום?

ובכלל בחיים, נראה שכל בחירה טובה שנעשה עדיפה על לא כלום. ולכן בפעם הבאה שנעמוד בצומת בחירה שכזה (זה כנראה יקרה ממש עוד רגע), ננתק את היעד הגדול וננסה להתייחס לבחירה הקטנה ותרומתה הנקודתית לאיכות חיינו, אולי נצליח למלא את התמונה במספיק נקודות שיתרגמו לכדי תמונת הראי של האדם שאנחנו בוחרים להיות? נקודה למחשבה.