על שכחה וזכרון

לזיכרון יש מעמד יוקרתי. כל המרבה – הרי זה משובח.
אנחנו רוצים הרבה ממנו ושיהיה חד, בקופסה שבראש ובזו שביד.
יש לזה סיבות טובות, פרגמטיות ואחרות. כל הידע והניסיון שלנו נמצאים עליו, והוא קריטי לכל תהליכי העיבוד המנטליים או הדיגיטליים.
ויש לו גם חשיבות רגשית, כי כל האירועים והחוויות השמחים שלנו שמורים בו.

באותה נשימה, בזיכרון שלנו שמורות גם חוויות פחות משמחות, וגם ידע שפשוט התיישן.
כשזה נוגע לסמארטפון או למחשב, היצרן חשב על פתרון חכם – עדכון גרסה. מדי כמה זמן כשהתוכנה כבר לא מספיק חזקה להריץ אפליקציות חדשות, היצרן דואג לרענן.
אבל מה לגבי הזיכרון שבראש?
לפעמים יש נטייה לחשוב על זיכרון כמצטבר: שכבות-שכבות של אירועים וחוויות שנערמות אחת על גבי השנייה. מהצד השני יש לנו את השכחה, שבאה ומוחקת דברים ולכן אנחנו חושבים עליה כאויבת הזיכרון.
עד כמה נחוץ לשמור את כל הידע שאי פעם רכשנו? האם כולו נשאר אקטואלי לאור השינויים בחיינו? כמו בטלפון, גם במוח שלנו הזיכרון מוגבל. כשהטלפון מתעדכן הוא נפטר מהגרסאות הלא רלוונטיות, ובעיקרון גם המוח שלנו פועל ככה.

השאלה היא האם יש לנו שליטה על זה?
ועד כמה אנחנו מסוגלים להיות מעורבים ופרו-אקטיביים בארגון קופסת הזכרונות שלנו?

בואו נחשוב רגע על איך שאנחנו אוספים וצוברים ידע שיכול להפוך לזיכרון.
הרבה פעמים כשמדברים על התחדשות מסתכלים קדימה, על מה שיהיה, על ידע חדש, הרגלים חדשים, אורח חיים אחר.
אבל "חשבון נפש" שולח אותנו דווקא להביט אחורה, להתבונן בזיכרונות שלנו ולקושש מידע על עצמנו, איך פעלנו, מה חווינו, ואיך נרצה לחוות את השנה, ואפילו את השנים הבאות.
מתי ואם בכלל בשלב איסוף המידע הזה, במבט לאחור, אנחנו עוצרים לתהות איך מה שתופס לנו מקום יקר בזיכרון הגיע אליו?
אם אנחנו מבינים שהזכרון הוא סך כל החוויות שלנו, אבל גם מרחב אחסון מוגבל, יכול להיות שכדאי לנו לפרמט את הצורה בה אנחנו צורכים וחווים את התכנים שבסוף הופכים לזכרונות שלנו?

אולי בפעם הבאה שנכנס לרכב והרדיו יתנגן אוטומטית – נחליף תחנה? או שנבחר להאזין לפודקאסט שבאמת מדבר אלינו? מה אם ההכרה בזה שהזכרונות שלנו עשויים מהמידע והחוויות אליהם אנחנו נחשפים?
יכול להיות שנוכל לדמות את עצמנו לאוצרים דגולים ונקפיד למיין ולאסוף תכנים שמשרתים את מה הערכים והרצונות שלנו?
ואולי נפלס מקום בדיסק הפנימי שלנו לזכור את מה שבאמת חשוב לנו ושאנחנו אוהבים?
נקודה למחשבה.