האם למחוות זעירות של טוב-לב יש ערך?

חיוך לאדם זר במעלית יכול להיות עניין מביך. זה תחום אפור שבו אנחנו עלינו לעשות קפיצה קטנה של אמונה – כי אולי זה יתקבל בברכה, ואולי באדישות ואף חוסר נעימות. ומי יודע כמה קומות משותפות עוד יש לנו יחד. אז למה לטרוח? המוצא הקל הוא להימנע מקשר עין ולהיראות מאוד עסוקים בטלפון.

מחוות קטנות כאלה של נחמדות, פסע אחד מעבר לנימוס בסיסי, עשויות להיות בטלות בשישים. עם כל הגירויים שיש סביבנו, איזה אפקט כבר יכול להיות לאקט קטן של נחמדות? תמיד עולה התהייה האם הטרחה, המבוכה או שתיהן שקולות להשפעה על האדם שכלפיו מופנה המעשה, במידה ובכלל יבחין בו.

לכאורה, אנחנו יכולים לבחור בין עולם שבו מפוזרים מעשים קטנים כאלה וחלקם מתפוגגים ברוח, לבין עולם שבו העזרה שלנו ממוקדת במטרות גדולות ומדידות.

אבל האם ההשפעה של מעשה קטן, בהכרח קטנה בהתאמה? האם כעוצמת הנחמדות שלנו, כך עוצמת האפקט על האחר?

האם יש דרך לחזות את ההשפעה מנקודת המבט של מושא הנחמדות שלנו? לפעמים מעשה זניח יכול לשנות את היום, ובנסיבות מסוימות את החיים של אדם.

בואו נעבור רגע לצד השני. קמנו בבוקר לאחד הימים האלה שמרפי סימן אותנו. כל מה שיכול להשתבש משתבש, ועוד קצת. לא התעוררנו בזמן, אנחנו מאחרים לפגישה חשובה, מהפזיזות נשפך לנו קפה על החולצה ואנחנו נאלצים לשבת ככה בפגישה, שכמובן לא הלכה טוב. אנחנו מפנטזים על המנה האהובה עלינו לארוחת צוהריים שתביא מעט אור ליום הזה, רק כדי לגלות שהלקוח שלפנינו לקח את האחרונה. בהמשך, בסופר, אחרי שהעמסנו עגלה שלמה אנחנו מגלים בקופה ששכחנו את האשראי בתיק השני, וחפויי ראש אנחנו יוצאים לסיים את הסאגה של היום. אנחנו מתחילים נסיעה הביתה ומרוב מחשבות לוקחים את הנתיב הלא נכון ברמזור. מורגלים לכבישי הארץ, אנחנו מכינים עצמנו למלחמה צורמנית של צפירות בניסיון להידחק חזרה לדרכנו והשרירים בגוף כבר מתכווצים.

אבל אז, הפלא ופלא, הנהג שלצידנו עוצר, מחווה בידו עם חיוך על פניו ונותן לנו להיכנס. פעולה שבסיכום הכללי תעלה לו אולי בעיכוב של 7 שניות. אבל איזה אפקט עשוי להיות לה עלינו אחרי היום שעברנו?

אנחנו אף פעם לא יודעים באיזה מצב נמצא האדם שזוכה למחווה קטנה מצדנו. ככל שהיה לו יום או תקופה קשים יותר, כך דרוש פחות מאמץ כדי להאיר את יומו.

נכון, במעשים קטנים אנחנו צריכים להיות עם אמונה שלא יביכו ושאכן יזכו להכרה. אבל אנחנו יכולים לעשות אותם מתוך אמונה מקבילה, שהפרס יהיה גבוה לאין שיעור מההשקעה. אז כשאנחנו שוקלים את התועלת של מעשים טובים קטנטנים, באיזו אמונה אנחנו מעדיפים להתמקד? נקודה למחשבה.