מעט מן האור
למה מדליקים נרות חנוכה?
ברור, ברור, כדי לפרסם את נס פך השמן, שכמו ששרים ילדי הגן "שמונה ימים שמנו נתן". אבל למה מדליקים אותם בסדר הולך ועולה?
אי שם בימי המשנה, דנו בכך שתי אסכולות של חכמים, בית הלל ובית שמאי. בית שמאי סברו שיש להדליק ביום הראשון את שמונת הנרות ומכאן להוריד אחד בכל יום. ואילו בית הלל, שההלכה נקבעה לשיטתם, בחרו בסדר "מוסיף והולך". אם נניח בצד את הדיון ההלכתי, אפשר לראות את המחלוקת כמסמלת בצורה רחבה שתי גישות שונות לעשיית טוב ופתרון בעיות: כדי להגיע לתוצאה רצויה, במה כדאי להתמקד, בגירוש החושך או בריבוי האור? ובמילים אחרות, בסילוק הגורמים השליליים והמעכבים או בהעצמת החיוביים?
שתי דרכי המחשבה נפוצות ולשתיהן היגיון פנימי. ניקח לדוגמה אנשים שרוצים לרדת במשקל, חלקם נוטים להתמקד בלהוציא מזונות 'אסורים' ואחרים בהוספת מזונות בריאים. לכאורה אין הבדל, שתי האסטרטגיות מכוונות לאותה תוצאה, אכילת מזונות בריאים. אבל המיקוד בפוזיטיבי או בנגטיבי מייצר חוויה שונה.
בהקשר זה, בית שמאי מייצגים את גישת ההימנעות מ 'אסורים'. וכשרוצים ליצור סביבה נקיה מגורמים לא רצויים, הגיוני להתחיל חזק ובכוח, עם כל הנרות. אחרי שהמטרה כבר קרובה יותר ופורסם הנס, אפשר להפחית מאמצים. תפיסה דומה עולה משיטות שונות של גמילה מהתמכרויות. ההתמקדות הראשונית והבלתי משתמעת לשתי פנים היא להפסיק את ההרגל השלילי לחלוטין. וכידוע, תחילת התהליך באמת דורשת המון אנרגיה, אבל כפי שנגמלים רבים מעידים, ההמשך נעשה יותר נוח.
מהצד השני, בית הלל, מסמלים גישה פוזיטיבית והדרגתית. מתחילים בצעד אחד קטן, לאורך הדרך צוברים עוד כוח ועוד חוויות הצלחה, ומשם והלאה הולכים ומגדילים את העשייה. ההנחה היא שההתמקדות בחיובי מחלישה מאליה את השלילי. ממש כמו הציטוט המפורסם של א.ד גורדון "במקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור". ואולי העניין שיש לעמוד עליו בהבדל בין התפיסות טמון במידת הגמישות או הסלחנות כלפי הלא מושלם במציאות ובתוכנו. כשמגבירים את האור לאט לאט, בעצם מוכנים לחיות קצת יותר בשלום עם החלקים הלא מוארים, לפחות לעת עתה.
סביר להניח שיש לנו נטיית לב טבעית לאחת הגישות. עדיין, שתיהן יכולות להיות נחוצות בהקשרים שונים של חיינו. בין אם אנחנו טיפוסים מסוג בית הלל או מסוג בית שמאי, חג האורות מזמין אותנו להתבונן על הדרך שלנו להאיר. ובמקומות שבהם אנו מתקשים להגיע לתוצאה רצויה, אולי שווה לתהות אם שינוי גישה יכול לעודד תנועה שכזאת? נקודה למחשבה…