משיפוטיות לסקרנות
משיפוטיות לסקרנות
עם יד על הלב (או במקרה הזה, על המקלדת), כולנו שומעים לפעמים דעות וכוונות שאנחנו לא בהכרח מסכימים או מזדהים איתן, ומתקשים להמשיך להקשיב להן.
מפעם לפעם, אנחנו מוצאים את עצמנו בשיחות ובאינטראקציות אנושיות שלא בהכרח נוחות לנו, ולפעמים אנחנו מתכווצים בהן עד שאנחנו פשוט רוצים לעצור.
למה אנחנו מתכוונים?
לרגעים שיכולים לקרות בשיחות מסדרון בין אוהדי קבוצות ספורט יריבות, במפגשים חברתיים סביב מתודות חינוך שונות, בתגובות על גבי כתבות דעות, ובעצם בכל מקום.
אנחנו יכולים לראות חברים טובים ואפילו קרובי משפחה שלנו בוחרים להתבטא או לעשות משהו בצורה שפחות "שלנו", ולהרגיש את התחושה השיפוטית מפעפעת בנו, כמו תמרור "עצרו".
לפעמים, מכוונה טובה, אנחנו תופסים את הראש ותוהים איך אנשים בוחרים בדרכים כל כך שגויות, ואפילו מנסים לתקן ולשכנע אותם אחרת. איינשטיין אמר שעל כל אדם לשפוט ולהחליט בעצמו, על פי מה שקרא והבין, ולא על פי מה שאחרים אמרו לו.
ואכן, היכולת לבחור בחירות שמיטיבות איתנו בעצמנו, נדמית לנו ברורה מאליה, ואפילו הכרחית לתפקוד החיוני שלנו. אבל אם אנחנו מקדשים את הזכות לבחור ולשפוט את דרכינו, לא הוגן שנקדש ונכבד גם את היכולת הזו אצל אחרים? למה כשמישהו אוחז באמונה, דעה, או דרך שונה משלנו, אנחנו מתקשים לפעמים להכיל אותה, ואפילו להקשיב לה?
ובנקודה הזו, אנחנו מבקשים להתעלות, ולא תמיד יודעים איך.
למה? במה אנחנו בעצם מסתכנים? אולי בלערער את עמדת המוצא שלנו?
אולי יש משהו בדעות של אחרים שאומר לנו משהו על עצמנו, ואנחנו חוששים משיפוטיות כלפינו, ולכן אנחנו כל כך נרתעים?
יכול להיות שאם נסתכל עליה מזווית אחרת, הדעה ה"שונה" תתגלה כהזדמנות ללמוד משהו מעניין?
לא מעט פעמים, דווקא כשפותחים ומשחררים את המקומות שמעוררים בנו התנגדות, מגלים בעצמנו ובאחרים יותר מהרגיל.
קיימת אפשרות שברגע שנהפוך את השוני למשחק מרתק, נוכל ליהנות מחוויה אנתרופולוגית של גילוי.
הידע שמגבה את הבחירה של הצד השני, אולי ירחיב משמעותית את הספקטרום בו אנחנו מתקיימים.
מה אם במקום להיסגר ולעצור את השיחה במקומות האלה, נפעיל את הסקרנות שלנו?
יכול להיות שכנשאל את הצד השני שאלות כמו איך הגיע לדעה שלו, או מה האמונה שלו תורמת לו, ופשוט ניתן למידע לזרום בינינו בצורה הכי אנושית, נגלה עולמות חדשים? נקודה למחשבה.