על הכיף ועל האושר

מתי היה לך "כיף"? ומה המושג "כיף" בכלל אומר? ומה מרכיב אותו? ולמה הוא כזה חשוב ונכסף? חוץ מזה שכיף זה מהנה, יש מחקרים שמראים שהוא גם טוב לבריאות ולאושר שלנו.
ובעוד שכל אחד ואחת מאיתנו יגדירו ויחוו כיף קצת אחרת, ואפילו שרובנו מכירים את התחושה הזו, לא תמיד אנחנו מצליחים להגיע אליה.

בזמן שהמושג 'כיף' לעתים נשמע שטחי, רגעי וילדותי – הוא בעצם משהו מהותי יותר, כי זו לא פעילות, אלא תחושה. ובינינו, אפשר להגיד שכטבעה של תחושה- אפילו המילון פחות מדייק בה. קראנו ומצאנו שבשונה מהנאה, כיף הוא עניין ספונטני, שמי שחווה אותו משתתף בו באופן אקטיבי יותר. שמתם לב איך נראים אנשים כשכיף להם? או כשהם מספרים לכם על משהו כיפי? ראיתם שהם קורנים?

אז איך הופכים את הכיף הספונטני הזה לחלק גדול יותר מהחיים שלנו? אולי ננסה לחזור לרגעים ה"כיפיים" שחווינו, ונתבונן בהם, וב"רכיבים" שלהם כדי לייצר מתכון בעזרתו נוכל להרגיש יותר מהם? באיזה צבע הייתם צובעים את התחושה של כיף? מה הרכיב את הרגע הזה, ועם מי חוויתם אותו?

כשהצלחתם לפתור חידה? כשצפיתם בהצגה או בסרט מצחיק? אולי זה כשעזרתם למישהו? כשהגעתם לקינוח? כשפגשתם חבר אהוב? או פשוט כשישבתם בדממה, והרגשתם מחוברים לעולם? יש שאומרים שהכיף מתאפשר רק כשנמצאים לגמרי ברגע, כשמתחברים אליו וזורמים איתו. ושהסיבה שחווים פחות כיף בחיים, היא גם כי זה לא משהו שמכניסים ליומן…
יכול להיות שאחרי שפשוט נשים לב לרגעים האלה, נבחן את האיכויות שלהם, ואת מה שמרכיב אותם, נוכל לפנות להם מקום, או לייצר עוד סיטואציות בחיינו שיגרמו לנו להרגיש יותר מהם? ואיך מורכב הכיף שלך? נקודה למחשבה.