רצון חופשי או גורל?

עם איזו יד פתחתם הבוקר את הדלת? מדי יום אנו מקבלים עשרות, אולי מאות, החלטות קטנות כאלה. עד כמה אנחנו מודעים להן וכמה מתרחשות באוטומט? ואיך כל צומת קטנה שכזאת משפיעה בסופו של דבר על מסלול חיינו?

השאלות הללו מעוררות סוגיה גדולה יותר – רצון חופשי או גורל? אם חלק ניכר מחיינו מתרחש באוטומט, האם חופש הבחירה אינו אלא אשליה?

כשהכל עובד השאלות האלה לא ממש מטרידות אותנו. הדברים עשויים לצוף כשאירועים לא נעימים או שוברי שגרה פוקדים אותנו – כמו זכיה, תאונה או כשהתכניות לא מסתדרות והרצונות שלנו לא מתממשים, במובנים יותר רחבים. אם לצורך העניין אנחנו לא מצליחים למצוא זוגיות או עבודה, אז אנו נדרשים לתעלומה – רצון חופשי ובחירה או גורל? מי מהם מכריע ומנווט את חיינו? וזו שאלה מהותית כי לא פעם אנו גוזרים מסקנות ופעולות מהתשובה שיותר מדברת אלינו.הוגים רבים דנו בשאלת הבחירה החופשית ואפשר למקם את התשובות השונות על ציר.

בקצה האחד, האדם הוא אדון לעצמו ומידת היוזמה האישית היא זו שבעלת השפעה מכרעת על חייו. בקצה השני, ההפך הוא הנכון: כל כך הרבה משתנים חיצוניים ופנימיים משפיעים על האדם, מיום היוולדו, שהרצון שלו כמעט אינו רלוונטי.

אולי כל תשובה מוחלטת תשאיר טעם מר: או שנישא לבד בנטל האחריות, או שנחוש קטנים וחסרי אונים. תאורטית, מדובר בניגודים ולכאורה רק אפשרות אחת תתכן. אבל אנחנו יודעים שהחיים יותר מורכבים מכך…

משל מוכר מציע פשרה, דמיינו תינוק שזוחל לאורך שולחן. אם התינוק ימשיך, הוא ייפול. יש נסיבות גורליות שאינן בשליטתו, למשל המקום שבו השולחן נגמר.
למתבוננים מהצד ברור שהוא הולך ליפול. בסיטואציה הזו, הם ניחנו בראייה קדימה בעוד שהתינוק לא. אבל זה לא אומר שנלקחה ממנו האפשרות לעצור מרצונו. לצד המגבלות יש לו גם מרחב של רצון חופשי.

אז האם אנחנו התינוק על השולחן, או האדם הבוגר עם הראייה למרחק?
נראה כי בחיים אנו יכולים לשחק את שני התפקידים. אמנם הדרך בחלקה סלולה לפנינו, אך ניתנת לנו האפשרות לעצור ולשאול; לאמץ פרספקטיבה רחבה; לעשות הערכה מחודשת.

ההחלטה באיזו יד לפתוח את הדלת כנראה לא תכריע גורלות, אבל מידת ההשפעה שאנו מייחסים לגורל לעומת יכולת הבחירה שלנו, דווקא עשויה לשנות המון.
וממילא כשבוחנים את הדברים בצורה מעשית ולא פילוסופית, נגלה שרובנו לא מחזיקים בעמדות מוחלטות, אלא נעים על הסקאלה שבין גורל לבחירה ביחס להקשרים שונים.
אז אולי שווה לתהות – לאילו נסיבות בחיינו אנו מתייחסים כאל גזירות גורל ולגביהם לשאול- האמנם? ולהפך- האם יש דברים שאנו נאבקים לשנות ואולי דווקא הגיע העת לקבל את שלא בשליטתנו? נקודה למחשבה.