חינוך קונטמפל…. מה?
חינוך קונטמפל…. מה?
היום כבר כולם מדברים על מושגים כמו מיינדפולנס, נוכחות ומודעות. אפשר לומר שזו רוח התקופה, מהוליווד ועד…מערכת החינוך! בשנים האחרונות הולך ומתפתח מתוך הרוח הזו, שיח חינוכי ער, שזכה לשם "חינוך קונטמפלטיבי". רגע, קונטמפל…מה?
כן, הכינוי קצת שובר שיניים. מקורו במילה האנגלית Contemplation שמתארת חשיבה ערה ועמוקה. למזלנו, כבר לא צריך לשבור את השיניים כי בעברית נמצא ביטוי נוח (והרבה יותר קל 'על' הלשון המקומית) – "פדגוגיה מתבוננת". כך או כך, מדובר בשפה חינוכית שמבקשת להתמקד דווקא בעולם הפנימי של התלמידים.
הפדגוגיה המתבוננת כוללת פרקטיקות של הקשבה, התבוננות, נוכחות ושיח. בעזרתם, היא מבקשת לחדד את ההכרות של כל תלמיד עם עצמו. והכוונה היא לא רק להכרות עם מי שהוא, בינו לבינו. אלא גם להכרות עם מי שהוא ביחס לאחר, ובתוך החברה והעולם שסביבו.
רוח חדשה
הנחלת השכלה וידע ממקורות חיצוניים, היא מאז ומעולם מטרה מרכזית בחינוך. אבל התמקדות רק במקורות חיצוניים, עשויה לפספס את הלומד עצמו ואת החלק שלו במעשה החינוכי. אפשר להסביר את זה, קצת בהקצנה, ככה: אם המורים מעבירים חומר והתלמידים סופגים אותו, אז צד אחד פעיל והשני פחות. גישה כזאת תתייחס אל הידע החיצוני כחשוב, והפנימי כפחות רלוונטי.
בפדגוגיה המתבוננת, לעומת זאת, העולם הפנימי הוא, בפני עצמו, נושא חשוב ומרכזי לחקירה. ותהליך הלימוד של העצמי, מסייע גם לרכישת הידע החיצוני. שהרי כל פיסת מידע חדשה אליה אנחנו נחשפים פוגשת במי שאנחנו, בזיכרונות, חוויות והכישורים שלנו. וכל ידיעה מתקבלת, מוטמעת ומובנת על ידי כל אחד מאיתנו באופן שונה. אז בעצם כל למידה יכולה להיות מדוייקת ופוריה יותר, מתוך מודעות עצמית גבוהה והכרות עם העולם הפנימי שמייחד אותנו. או במילים אחרות – ככל שניטיב להכיר את סך החלקים שבנו, נוכל גם ללמוד ולהתשמש בידע בצורה טובה יותר.
בהתאם לרוח התקופה, "הפדגוגיה המתבוננת" רואה את הערך שבשילוב בין מזרח ומערב. היא מחברת בין תפיסות מזרחיות שמקדישות תשומת לב להכרות עצמית, הקשבה לגוף, הבחנה ברגשות ובתחושות, לבין תפיסות מערביות לחינוך ששמות דגש על רכישת ידע, השכלה ומיומנויות.
איך מכניסים מודעות ונוכחות למערכת השעות?
הפגדגוגיה המתבוננת היא כאמור גישה חינוכית בהתהוות. כמו כל תחום שמתפתח בזמן אמת, היא נהנית מרעננות וחדשנות, ומצד שני נושאת עמה עדיין את אתגרי אי-הבהירות של טריטוריות חדשות. ובאמת ניכר שאנשי חינוך רבים מתחברים לערכים שלה, אבל תוהים איך להכניס אותם למערכת? ואיך לעודד תהליכי התבוננות והתפתחות בכיתה?
יש עדיין שאלות רבות ושווה לתת עליהן את הדעת, תוך כדי תנועה. העולם השתנה. הצרכים שלנו השתנו. והגיע הזמן שגם גישתנו לחינוך תדביק את הקצב…