על מתינות והמתנה

נראה כי עידן התקשורת הפתוחה הביא אור לפינות חשוכות מחד, ומאידך מאפשר גם לקיצוניות להדהד. ברשתות חברתיות העולם הוא באמת במה וכולנו שחקנים, ביטוי אישי והפצת רעיונות ודעות הפכו נגישים מאי פעם. אך לצד ההשפעות החיוביות, נראה כי הרשת מעודדת השטחה של מסרים שנמדדים במספר מילים ומזמינים תגובות מיידיות, יצריות ובועטות. נדמה שהמקום לתגובות שקולות, מחושבות ומעמיקות הולך ופוחת, שהרי כדי לגייס אותן צריך לפנות זמן, חשיבה, סבלנות ולא ברור עד כמה אלו הולמים את המדיום.

על הרקע הזה מעניין לעסוק לרגע ברעיון המתינות. על פי רוב השימוש במילה מבטא כוונה של פייסנות או אי קיצוניות, בחירה בדרך אמצע אידיאולוגית כלשהי… ואכן מתינות היא כזו. אך יש עוד ממד מעניין דרכו אפשר לבחון את המילה:

מתינות מגיעה מאותו השורש של המילה 'להמתין' כלומר לחכות רגע אחד. העידן הנוכחי עם כל מה שהביא איתו לרווחת העולם, גרם לנו גם לאבד את הזכות להמתין.

הנטייה שלנו לענות מהר, לקטלג, לחרוץ דין לפעמים, מבטאת את הצורך להישאר רלוונטיים, לעקוב אחר קצב הדברים. אך מהו המחיר שאנחנו משלמים?

צפיה במהדורת חדשות או תכנית אקטואליה אקראית יכולה להמחיש את השפעות המחסור במתינות בשיח החברתי. אבל האם יש גם מחיר אישי שאנו משלמים תמורת יכולת השליפה המהירה? מעניין לבחון מתי לאחרונה ביקשנו שהות להגות בדברים לפני שהגבנו? מתי ויתרנו על תגובה ברשת החברתית התורנית ולקחנו זמן לתת לאירוע לשקוע?

כדי להגיע למקום של פייסנות ומתינות צריך להמתין קצת ולתת ללהבות לדעוך. וברגע של התבוננות כנה פנימה כדאי לברר עם עצמנו מה חשוב, משמעותי וראוי בעינינו יותר – להגיב מיד או להמתין קצת? נקודה למחשבה…